כשהייתי בכיתה ב', במישיגן הקפואה ,המורה אספה את הילדים ליד דלפק
גבוה בכיתתנו היפה והמקושטת וסיפרה לנו סיפור. הכיתה הייתה מאובזרת, עם שטיח מקיר
לקיר, מערכת כריזה ומטבח קטן שסביבו התכנסו באותו יום שמשי וקר. המורה, מיס שם
משפחה ארוך לקחה סיר גדול, שמה אותו על הכיריים וזרקה לתוכו אבן. עמדנו בשקט ליד השולחנות
והקשבנו. הבטנו על הסיר וחיכינו. היא סיפרה לנו סיפור ששמעתי רק פעם אחת ומאז עברו
בערך עשרים שנה והוא נשמר איפשהו במגירות המוח, שנפתחות מעצמן בהזדמנויות משונות,
כשריח או אור מזכירים סיפור ישן. זהו בהחלט סיפור ישן, סיפור עם שהתגלגל בגרסאות
שונות ובמקומות שונים ובכולם הגיבורים הם סיר ואבן. הנה הסיפור לכבודכם:
יום אחד, עלתה השמש גבוה בשמים ושכחה לחמם. שלושה חיילים עייפים עשו
את דרכם בין השבילים וכבישי האפר וחלמו על הבית הרחוק. מתחת לעיניהם נראו קווים
דקים שהלכלוך, הצחוק והמצמוץ בשמש שרטטו ועל גבם בית בצורת תרמיל כבד. אחרי שעות
של הליכה, כששמעו קרקורים ושום ציפור לא נראתה באופק, הבינו השלושה כי עליהם לעצור
ולחפש משהו לאכול. החיילים עברו ליד כפר קטן ופשוט ובו תושבים עניים מאד, שכבר זמן
רב לא טיילו בשמש וצחקו. השלושה נעצרו ליד הבית הראשון ונקשו בדלת. בקול מילל
נפתחה הדלת ובפתח עמדה אישה זקנה. "שלום גברתי" קרא הראשון.
"במחילה ממך" אמר השני, "אנו צועדים כבר ימים רבים ובטננו
רעבה." הוסיף השלישי "אולי נשאר לך משהו מארוחת הצהריים שתוכלי לחלוק
איתנו?" ביקש בחיוך. האשה הסיטה את מבטה, מלמלה בשלילה וסגרה הדלת. השלושה
המשיכו לבית הבא וביד מלאה תקווה, דפקו בדלת. הדלת נפתחה בתנופה ואיש גבוה עמד
בפתח. "שלום אדוני" קרא הראשון. "במחילה ממך" אמר השני,
"אנו צועדים כבר ימים רבים ובטננו רעבה." הוסיף השלישי "אולי יש לך
משהו שתוכל לחלוק איתנו" ביקש בחיוך. האיש הסתכל מלמעלה, משך בכתפיו וענה
שלא. מאוכזבים, המשיכו השלושה לבית הבא ולאט דפקו על הדלת. קריאת "רק רגע"
עליז ומרוחק נשמע ואחריו חיש מהר, נפתחה הדלת. ילד עמד בפתח הדלת הרים את עיניו אל
החיילים ונאנח. "אין לנו דבר לחלוק עמכם." אמר בקול שקט. החיילים
הסתובבו והדלת נסגרה.
רוח קרירה דחפה הצידה את השמש ואיימה להפילה אל לב האדמה. החיילים
הרעבים המשיכו ללכת והתיישבו לנוח על ספסל במרכז הכפר. "אין דבר" קרא
הראשון. "יכול להיות יותר גרוע" אמר השני. "נעשה לנו ארוחה לתפארת
המלך" הוסיף השלישי. בצחוק גדול, הוציאו החיילים מביתם שעל הגב, כף עץ ארוכה,
סכין קפיצית וסיר עמוק. הראשון הדליק מדורה, השני מילא הסיר במים והשלישי הוציא מכיסיו
שלוש אבנים חלקות. כל חייל אחז באבן וכשהמים בסיר רתחו זרקו בבת אחת את האבנים
לסיר. קול נקישה חזק נשמע בכפר. האבנים רעדו בתוך הסיר, החליקו מדופן אחת לשנייה
בקול גדול, התנגשו אבן באבן והשתוללו בקרקעית. מסביב, חלונות נפתחו ותריסים הורמו.
"מה זה הרעש הזה?" צעק איש זקן. "סליחה אדוני" קרא הראשון,
"אנו מכינים מרק אבן" אמר השני, "לתפארת המלך" הוסיף השלישי.
"מרק אבן?" שאלו הקולות מהבתים הסמוכים. הדלתות נפתחו והשכנים התקהלו.
"האינכם מכירים?" שאל הראשון. "זה מרק משובח!" אמר השני.
"ומזין ביותר!" הוסיף השלישי.
האבנים המשיכו לקרקש בסיר והשכנים התלחששו בינם לבין עצמם. חיוכים
זעירים החלו לעלות בפניהם של אנשי הכפר הסקרנים. בתנועה ארוכה, ערבב הראשון את
המרק ובקול שליקה רועש טעם. "מממ... נפלא!" קרא בשמחה. "אולי חסר
קצת מלח ואולי קמצוץ פלפל אבל כך או כך, זה משובח." אמר בחיוך לחבריו.
"מלח?" שאלה אחת השכנות. "יש לי מלח לתת לכם וגם קצת פלפל"
אמרה ורצה לביתה. כעבור רגע חזרה השכנה ובידה מלח ופלפל. החייל השני לקח את הפלפל
והמלח מידי השכנה, הוסיף למרק, ערבב בקול קרקוש וטעם. "מממ...נפלא!" צהל
החייל. "חבל שאין קצת גזר, זה יכול היה לשבח את המרק אבל כך או כך, זה
משובח." אמר בעיניים מבריקות. "לי יש גזר" צעק איש זקן ושלח בהינף
יד את נכדו הקטן. בצעדים קטנטנים רץ הילד ושב במהרה עם הגזר. השלישי חתך במיומנות
את הגזר וזרק לתוך הסיר. הוא ערבב פעמיים עם כיוון השעון, החליף יד וערבב לכיוון
השני, הוציא את הכף וטעם. "מממ... נפלא!" סיכם בחיוך מרוצה. הוא הסתכל
לצדדים טעם עוד טעימה ואמר בקצרה "חבל. מה שהיה יכול באמת להפוך את המרק ליאה
למלך זה מעט בצל, או תפוחי אדמה, או עוף, או כרוב, או פטרוזיליה, או-" ולפני
שהספיק לסיים את דבריו נשמעו קריאות מן התושבים הסקרנים "יש לי קצת...",
"אני רצה להביא...", אבדוק אם נשאר..." כמו להקת ציפורים שמתקרבות
ומתרחקות התפזרו התושבים אל כל קצוות הכפר ובזריזות חזרו. כל אחד עם תוספת קטנה.
מעט עוף מהצלי של אתמול, קצת בצל, כרוב ירוק מהערוגה ושלל הפתעות. החיילים אספו
מבני הכפר את השלל, קילפו, חתכו והוסיפו למרק. נרגשים וצוהלים עמדו השכנים סביב
הסיר העמוק, נושמים לריאות את הניחוחות ומתחממים ליד האש. החייל הראשון ערבב
בחגיגיות את המרק, הרים את הכף ובשקט טעם והעביר את הכף לחברו. השני טעם בעיניים
עצומות והשלישי צקצק בלשונו. "נפלא!" קראו השלושה. השכנים נאנחו אנחת
רווחה וניגשו כולם עד לפני המדורה. "רק דבר אחד חסר" קרא הראשון
"קערות מרק" אמר השני "קדימה הזדרזו, המרק מתקרר" הוסיף
שלישי. ושוב נדדו התושבים הלוך וחזור. המרק נמזג ונאכל בשקיקה והחיילים סיפרו על
נצחונם במלחמה. כשהסיר התרוקן והבטן התמלאה, אספו החיילים את כל הכבודה. השלושה
הושיטו יד אל עומק הסיר, הוציאו את האבנים, נגבו בשרוול המדים והכניס לכיס. כשביתם
שוב על גבם חייכו החיילים אל בני הכפר והודו להם על קבלת הפנים. התושבים הסתכלו זה
על זה במבוכה וקראו הידד למרק האבן המופלא. השלושה המשיכו בדרכם, מלאים ומחייכים
עם אבנים בכיסים.
כך סיפרה מיס שם משפחה ארוך ואז מזגה לכל אחד מהילדים הסקרנים קערת
מרק אבן שכמותו מעולם לא אכלתי.
אתם מוזמנים לרוץ להכין מרק אבן משובח בעצמכם. אם לא תמצאו אבנים, נסו
את מרק הכרובית האהוב עלי!
מרק כרובית (6 מנות)
מה תצטרכו?
כרובית קטנה או חצי כרובית גדולה (כולל הגבעולים, הגזע והעלים)
כף רוזמרין קצוץ (טרי או יבש)
כמה גבעולי טימין (או בערך כף טימין יבש)
1 כרישה
1 שורש סלרי
1 שורש פטרוזיליה
4 שיני שום
2 עלי דפנה
4 גרגרי פלפל אנגלי שלמים (אפשר גם פלפל שחור רגיל)
שמן זית
עירית לקישוט
איך?
מנקים היטב את הכרובית ושמים בסיר את הגבעולים, העלים והגזע של ראש
הכרובית. אם התמזל מזלכם וקניתם שורש פטרוזיליה וסלרי עם העלים, נקו אותם היטב
מחול והכניסו כמה גבעולים לסיר יחד עם עלי הדפנה והפלפל. מלאו במים עד לכיסוי.
הוסיפו כף מלח ובשלו על אש קטנה במשך כ40 דקות.
בזמן הזה, הפרידו את הכרובית לתפרחות קטנות, זלפו עליה שמן זית
והוסיפו את השום הפרוס, הרוזמרין והטימין. המליחו ופלפלו ואפו בתנור שחומם ל 200
מעלות במשך כחצי שעה או עד שהכרובית משחימה.
חתכו את הכרישה לפרוסות דקות ואת השורשים לקוביות קטנות. (אין צורך
להקפיד יותר מידי על החיתוך, בסוף טוחנים את הכל בלאו הכי.) בסיר גדול, טגנו בשמן
זית את הכרישה על אש קטנה. כעבור כ10 דקות, הוסיפו את שורש הפטרוזיליה והסלרי
וטגנו במשך כמה דקות עד שהירקות מתקרמלים.
אם הצליח לכן תכנון הזמנים, הכרובית אמורה להיות מוכנה בדיוק כשסיימתם
לטגן את ירקות השורש והציר כבר מבעבע ומוכן.
הוסיפו לכרישה וירקות השורש את הכרובית. סננו את הציר ושמרו רק את
הנוזל. שפכו אותו על הכרובית. אם אין מספיק נוזל, הוסיפו עוד קצת מים עד שהמים בגובה
של כשני ס"מ מעל הכרובית. הביאו לרתיחה על אש בינונית ואז בשלו עוד 15 דקות
על אש קטנה.
טחנו הכל יחד והגישו עם קצת עירית קצוצה מעל.
אני אוהבת להגיש את זה עם מקלות שומשום (דומה לעוגיות עבאדי רק
מאורכות) לטבילה.
בתיאבון,
יסמינית
יסמינית
