Le Première

בפתחה של שנה חדשה אני יוצאת למסע.

שושו גם.

מסע של מילים ואותיות, טעמים וריחות.

רוחות וים.

אשתף בחוויותיי. מנקודת המבט שלי ומתוך החשקים והאהבות שלי.

אני לא מומחית בכתיבה ובכל זאת, אכתוב.

אני לא מומחית באוכל ובכל זאת, אכתוב על אוכל.

אולי יצא מצחיק, אולי יצא מוזר, אולי חכם, אולי טיפשי ובכל מקרה, זאת אני.

לפני כמעט שבועיים הגענו ללה רושל. חודשים רבים שוטטתי באינטרנט ובניתי לי עולם של ציפיות לקראת המסע הזה והעיר הזאת שלא אני ולא אף אחד ממכריי היו בה.

המציאות היא כמובן שונה ומפתיעה והעיר אחרת. היא קטנה ושקטה, (לפחות עכשיו בתקופת החגים והחורף), אבל אני כבר מתאהבת בחלקים קטנים של עירי הקטנה והחדשה. בנמל הישן. בגאות ובשפל האדירים. בריח הגבינות והדגים. באבני הבניינים הישנים, שמלאים ירוק חודר.

מיום ליום העיר מרגישה פחות זרה לי ואני פחות זרה לה. השוק הישן היה המקום הראשון שהתאהבתי בו ועלה על כל ציפיותיי. השוק של לה רושל הוא שוק מקורה מהמאה ה19 השוק מתחלק לכמה שורות של דוכנים, כשבכל שורה דוכנים מאותו סוג. בצד הקיצוני, והראשון אליו הגעתי, מסודרים דוכנים יפהפיים של דגים ופירות ים. כשאני אומרת פירות ים אני מתכוונת פרות ים! יפים כמו פירות ופראיים כמו הים. אוייסטרים, לנגוסטינים, אסקרגו, מולים, צדפים מכל הסוגים, קיפודי ים, סרטנים, לובסטרים והזרוע עוד נטוייה והעיניים פעורות לרווחה. לטרוף. בשורה האמצעית דוכני הבשר. עופות מכל מיני סוגים, צבעים וגדלים, בקר וחזיר ונקניקים ונקניקיות מעוררי תאווה. בשורה השלישית גבינות. עיגולים, משולשים, מלבנים, טרפזים ומיני צורות גיאומטריות של גבינות. חלק מהגבינות מקומיות ושמן לא אומר לי כלום ובטח גם לא לכם (מי שלא תהיו), חלק מהגבינות יותר מוכרות אך עדיין זרות. בין שלושת השורות הללו פזורים דוכני בולנז'רי קטנים ודוכן שוקולד אחד או שניים. יסלחו לי חובבי המתוק שעדיין לא טעמתי יותר מידי ממטעמיו המתוקים של המטבח הצרפתי.

אני מקפידה ללכת בקביעות לשוק, ולאותם מוכרים. אף אחד לא מדבר אנגלית אבל כולם נעימים, סבלניים ומסבירי פנים. הם קוראים לי מדאם או מדמוזל, זה מצחיק אותי. עונים לי בנימוס ומחזיקים לי את השקית עם כל העלים הירוקים כדי שאכניס אותם אחרונים לשק, שחלילה לא ימעכו. אני קונה עלים קטנים ויפהפיים שגדלים בתפרחות ירוקות ועדינות, הם קוראים לזה מש, אני קוראת לזה משגע. קניתי צנוניות צרפתיות ארוכות וורדרדות שטעמן עדין הרבה יותר מהצנוניות הישראליות החריפות. כל הירקות יפים וטריים ועושים לי חשק לסלט עם חרדל וחומץ בלסמי. אני מממשת את החשק הזה בלי ייסורי מצפון כמה פעמים ביום. כדי לאזן אני אוכלת לצד זה גבינה מהשוק. כל פעם אני הולכת לאותו דוכן ומבקשת מהם שיציעו לי משהו. פעם עיזים קשה, פעם רכה, פעם מחלב בקר ותמיד טעים ותמיד חדש. אם לא הספיקה אשמת הגבינות השמנות, אני מוסיפה לתערובת סוסיסון (נקניק) צרפתי טוב ואוכלת בהנאה גמורה.

מעל הכל, הדגים ופירות הים הם אלו שמטריפים את דעתי. העיר גובלת באוקיינוס האטלנטי שמזַמן צדפות נהדרות והרבה תענוגות קולינריים. כבר ביום הראשון יצאתי למסע אוייסטרים שעדיין לא נגמר ובטח גם לא יגמר בקרוב. תחילה, ניגשתי לדוכני האוייסטרים והצצתי. מה עושים המקומיים? קונים! קונים בארגזים. קילוגרמים על גבי קילוגרמים מהצדפות הפראיות והמטריפות האלו. כל מי ששאלתי על כך ענה בבטחון,  Noel , חג המולד. זאת שיא עונת האוייסטרים ושיא עונת החגיגות ומה יותר חגיגי מפלטת אוייסטרים טריים? הדוכנים היו כל כך עמוסים שהרוכלים אמרו לי שלצערם הם לא יכולים היום לפתוח אוייסטרים לאכילה בדוכן. אחרי כל כך הרבה ציפיות לאוייסטרים לא הייתי מוכנה לוותר כל כך מהר וחיכיתי. כשהרוכלים החלו להעמיס את סחורתם על טנדרים קטנים, כשבַדים עדינים כבר כיסו את הפירות והירקות וכשעל הקרח נותרו רק זנבות ושאריות עצובות של שרימפ או לנגוסטין שנעזב, פניתי לדוכן אוייסטרים חדש ובחיוך מלא תקווה שאלתי אם אפשר לטעם אוייסטרים. כמובן שאמרתי שזה יומי הראשון בצרפת ובלה רושל והמוכר הצעיר, ברוח חגיגית במיוחד, הסביר לי על שני סוגי אוייסטרים שהיו לו ושאל מה ארצה לטעום. ביקשתי אחד ואחד. הראשון קטן ועם טעם של יוד. השני גדול ובשרני יותר. שניהם, גן עדן! ביקשתי עוד אחד קטן, נאנחתי אנחת רווחה: סוף סוף, אוייסטרים! וביקשתי לשלם. המוכר הסתכל עלי, על המוכרים שסביבו ואמר שזאת מתנה. אמרתי תודה יפה, חייכתי ונפרדתי לשלום. מאז אני קונה קבועה בדוכן שלהם ושושו מפתח מומחיות בפתיחת אוייסטרים. אני כמובן מפתחת מומחיות בלאכול אותם. האם האושר שטמון בכל צדפה ימית כזאת יעלם אי פעם? נקווה שלא. אני בכל מקרה אמשיך לבדוק.

להזמין בשפה זרה. להזמין אוכל זר ותפריט זר. זה כולל הרבה גמגום, הרבה הצבעה וכן, גם הרבה אכזבה. לא קל להזמין מתוך התפריטים הצרפתיים שכתובים בכתב יד מסולסל ומחובר ומלאים במילים שלא ממש מצאתי במילון. אנחנו לא נבהלים ומנסים. חלק מהנסיונות צלחו, מולים נהדרים, פואה גרה נהדר עם שומן צהבהב שמקשט אותו כמו כתר וקרפים מלוחים ומלאים באהבה שנעשים על ידי שלוש אחיות צרפתיות יפות. חלק מהניסיונות, פחות מוצלחים, תבשיל קוקי סאן ז'אק וגבינות שמנות, צלי בשר ברוטב שמן ותפל שהזכיר תבשיל פולני עצוב.

אני מקווה שעם הזמן האותיות המסולסלות יהפכו מוכרות ושהמטבח הצרפתי, על כל תפארתו יתגלה בפני. עד אז, אמשיך לנסות להזמין "כמו אצל השכנים", אקנה פרודוקטים שגורמים לי לקנא בעצמי שאני יכולה לקנות אותם כל יום, אשתה הרבה יין מבורדו השכנה ואתענג על חיי החדשים.

 A plus,

Yasmineat