08/11/2015
כברוב ימי הראשון מאז הגעתנו ללה רושל, הלכנו שושו ואני לאכול אוייסטרים בשוק. ישבנו באותו בית קפה שאנחנו רגילים לשבת בו לארוחת האוייסטרים המסורתית שלנו. קניתי את האוייסטרים באותו דוכן קטן שהגעתי אליו ביומי הראשון בלה רושל לטעום מפירות הים המרשימים של עיר הנמל הקטנה שלי. הזמנתי את אותם סוגי אוייסטרים כתמיד, את אותו היין ואותו הלחם עם החמאה הרכה.
אחרי כמה אוייסטרים משובחים, משיתי מן המגש הגדול אוייסטר קטן. במיומנות שרכשתי מכבר, נתקתי את האוייסטר ופתאום הרגשתי משהו שונה. בתוך האיססטר שנותק זה עתה מן הצדפה הקשה שלו היה כדור קטן. כמעט זרקתי אותו אל ערימת הצדפות הריקות כשלפתע הסקרנות שלי, כדרכה, השתלטה עלי. הוצאתי את הכדור הקטן ושושו צחק, אולי זאת פנינה. צחקתי איתו ואמרתי שעם כמות האוייסטרים שאני אוכלת זה לא יהיה מפתיע. האיש השמנמן שישב לידנו עם מגש מעורר קנאה עצר ואמר שהוא אוכל אוייסטרים כל יום, כל חייו ומעולם לא מצא פנינה. הוא הציץ בכדור הקטן בכף ידי והוסיף, זאת ללא ספק פנינה.
לגמרי במקרה וכמעט בלי לשים לב, מצאתי אוצר. הסטטיסטיקה אומרת שמוצאים פנינה בתוך אחת מכל 10,000 צדפות ואחת כזאת נמצאה אצלי. כל השוק וכל השולחנות שסביבי ברכו אותי על מזלי הרב. רב מכדי להאמין. ואני ידעתי עוד לפני שיש לי מזל ולרוב הוא לא בא לידי ביטוי בדרכים השגרתיות. יש לי אהבה גדולה, סקרנות גדולה ותשוקה לחיים ואת כל זה מצאתי בתוך צדפה קטנה. אוצר שנמצא בזכות תשומת לב לדברים הקטנים, בזכות הקשבה ובזכות החופש מהחיפוש אחר האוצר.
מעולם לא העלתי על דעתי (על אף אובססית האוייסטרים שישי לי) שאמצא פנינה לבנה וקטנטנה בתוך צדפה ירקרקה ומחוספסת.
אני מאחלת לעצמי ולסובבים אותי חיים מלאים בהפתעות קטנות. שנדע להקשיב למה שהעולם מציע לנו. שנדע לראות בדברים הקטנים עולמות שלמים ושתמיד, תמיד נשמח בחלקנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה