בשבוע האחרון חשבתי על הימים הראשונים שלי בתל אביב. בדיוק השתחררתי
מהצבא ורק חיכיתי ליום בו אגור בעיר הגדולה. לא הכרתי אף אחד ואיכשהו לא היה לי איכפת.
הייתי יוצאת כל יום מהבית ומסתובבת. הולכת והולכת עד שהרגליים שלי מצאו שוב את
דרכן אל פתח ביתי ועיני התעייפו מהמראות החדשים. באופן מפתיע, אחד הרחובות
הראשונים שהגעתי אליהם במסגרת שיטוטיי היה דרך יפו. נכון שזה לא רחוק מביתי (נווה
צדק), אך בכל זאת, מה כבר היה לי לחפש ברחוב מלא בובות ראווה, קרטונים ופלסטיקים
מתעופפים ברוח? ובכן דרך יפו הובילה לשוק לוינסקי וזה הוביל מבחינתי, בעיקר לבורקס
של פנסו. הפעם ראשונה שהלכתי לשם היתה עם
אבא שלי, שהזמין בורקס תרד ואיירן. את האיירן הוא הציף בפלפל שחור ושנינו אכלנו
ושתינו. מאז הייתי אינספור פעמים ברחוב לוינסקי ואכלתי אינספור בורקסים. בשנים
האחרונות הרחוב שינה את פניו. המרפסות הנטושות מצאו דיירים חדשים ועציצים פורחים
בחלונות הגבוהים במקום ארגזים מלאים בסחורה. צבע חדש מחבק את קירות הבניינים
הישנים והגיל הממוצע ירד ב 20 שנה לפחות. אבל ריח התבלינים נשאר. גם כשאני הולכת
שם בערב, לאחת המסעדות או הברים, שמתעוררים ברחוב עם רדת ערב, הריח חזק ומזכיר שזה
לא סתם רחוב, זה שוק, וכל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת שווקים.
מאז שחזרתי מצרפת אני פוקדת בקביעות את שוק הכרמל שעל אף אהבתי הרבה
אליו, הוא גדול וסואן וכל כך שונה מהשווקים הקטנים של צרפת. בעודי פורקת את הקניות
משקיות הנילון והסלים אני נזכרת במוכרי הירקות של לה רושל, בברכת השלום שלהם
ובאריזה המוקפדת של הירקות בתוך שקיות נייר חומות ומרשרשות. רשרוש עמוק של נייר,
לא של ניילון. אני מתגעגעת לשיחות הקטנות בתור ולקפה שצופה לשוק. אני מתגעגעת
להתרגשות שבגילוי. היום הגיעה לי נחמה קלה מהגעגוע הגדול והיא הגיעה משוק לוינסקי.
התחנה הבאה בשוק לוינסקי הייתה הקפליקס ברחוב מרחביה, שתיתי
קפה קטן בכוס זכוכית, על ספסל מול החנות. מסביבי תערובת של היפסטרים, הומלסים
ועובדי החנויות הסמוכות, כולם נהנים מהשמש החורפית שיצאה הבוקר. משם, נכנסתי לסמטה
וישר ללופו, חנות הדגים של סבתא שושנה. סבתא שושנה היא מלכת השוק ועוד רבות יסופר אודותיה.
כשנכנסתי ללופו וציינתי שסבתא שושנה שלחה אותי, המוכר חייך ומיד ידע מה היא אוהבת.
הוא בחר עבורה קופסא קטנה של איקרה, בזמן שאני הסתכלתי דרך הזכוכית על מבחר
המעדנים בתצוגה. המבחר לא גדול אך מוקפד ואיכותי ביותר. דגים שלמים ומוזהבים כמו
תכשיטים מהמזרח הרחוק וקופסאות פלסטיק מלאות בדג מלוח, שגורמות לי לחשוב על חנוך
לוין ולצחוק. בחרתי ממרח פורל ודמיינתי טוסט חמים או בגט טרי ולאחר מכן ביקשתי דג
מלוח ונזכרתי בזה של סבתי השניה, סבתא בת שבע. חתוך קטן קטן ועשוי בדיוק כמו שאני
אוהבת על חלה מתוקה. המוכר, שכנראה הבין עם מי יש לו עסק, שאל בפנים שקטות אם ארצה
גם ביצי מטיאס מומלחות. כמובן שקפצתי על המציאה והוספתי עוד כמה מטעמים לסל.
בדרך הביתה, עם ידיים עמוסות שקיות, עצרתי לפינוק אחרון. בפינה קטנה
ומקושטת, מתחבא (טוב נו, הוא לא עד כדי כך מוחבא) הגזוז הטעים בעולם, ועל פי
עדויות השכנים, גם קפה משובח. כשמביטים פנימה אל תוך החלל הקטן והצפוף, שוכחים
לרגע את הרחוב בו עומדים. הזמן עוצר. צנצנות הזכוכית במדפים מחזירות את האור הנשקף
עליהן ותכולתם מאגית ומזכירה מיני מרקחות של מכשפות וקוסמים. צמחי תבלין, צלחות עם
עוגיות וניחוחות קפה שיבשו עלי את דעתי ועמדתי מרותקת. מאחורי הגיעו זוג וביקשו
גזוז ומרציפן ואני התעוררתי לרגע מן ההזיה והצטרפתי לבקשה לגזוז. המוכר הצעיר הביט
בי בעיניים כחולות וצוחקת והתחיל בכישוף. הוא לקח כוס והוריד צנצנות מלאות בסודות מהמדפים.
כף תפוזי דם מושרים, עלי רוזמרין, מלון לזכר ימי הקיץ הרחוקים, אגס מלא במיץ של
עצמו, גרניום ושומר וקש עם כפית בקצה ומעל הכל מי קסם מלאים באוויר. אחזתי בכוס
הקרה, בחנתי את צבעיה ואת תנועת הגזים הלוחשים וחזרתי אחורה בזמן. כשבנווה צדק עוד
לא היו עציצים במרפסות והיה הרבה מאד חול. חשבתי על ילדותי ועל משחקים עם אנה בסוזן
דלל או בשמו הישן, הרחבה. על הכנת שיקויי קסמים משלנו מעלי גרניום וסוכרזית מבית
הקפה שליד ועל פנס בודד בקצה שכונה שפקד תדיר את חלומותיי. בשלוקים גדולים, גמעתי
את הגזוז ועם הכפית תרתי אחר חתיכות פרי ששקעו לקרקעית. את הדרך הביתה עשיתי שקועה
במחשבות על תל אביב שלי ועלי. על הילדות בשכונה ועל התבגרות וחזרה הביתה. השקפתי
על מרצפות המדרכות ועל הלכלוכים שריפדו את הכביש דרך כוס גזוז ודמיינתי קסמים
וכוחות קסם שיקחו אותי למקומות חדשים, קרובים ומרוחקים.
רוצים גם?
בורקס פנסו: לוינסקי 43, ת"א
קפה אטלס (קפה, תבלינים, צמחי מרפא): לוינסקי 49, ת"א
סופר אירן (פירות יבשים ופיצוחים): לוינסקי 51, ת"א
קפליקס: מרחביה 4, ת"א
לופו מעדני דגים: מרחביה 6, ת"א
קפה לוינסקי 41 (גזוז): לוינסקי 41 ת"א
עד הפעם הבאה,
יסמינית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה