12/12/2015
שנה שלמה של חגים מחוץ לבית. הגעגועים כבר גדולים והדברים הקטנים חסרים. בחוץ הטמפרטורות צונחות, אבל הלבבות צוהלים למראה אורות הכריסמס שנדלקו אחרי ציפייה ארוכה וממושכת. בלה רושל שמו רמקולים לאורך הרחוב הראשי של העיר העתיקה ומשמיעים שירי כריסמס שעושים חם בלב. הסמסטר כמעט נגמר, הצרפתים מתחילים להתכונן לוקאנס ואני ושושו מתכוננים לעתיד לא ידוע.
אורות הכריסמס עטויי כיסויים פלסטיק אמנם מחממים את הלב, אבל אור של אש מנר קטן מחמם יותר. החלטנו לחגוג את חג האור יחד עם חברינו המקומיים והלא מקומיים. אלתרנו חנוכייה מבקבוקי יין ששתינו בשקיקה בשבועיים האחרונים, גרדנו הרים של תפוחי אדמה, בצל ושאר ירקות והכנו את השמן במחבת. בעודי עומדת איתנה מול הכיריים והשמן החם החלו להגיע האורחים. זוגות זוגות. כמו מצטופפים בתיבה התכנסו בדירתנו הקטנה שבראש בנין ישן, חברים מכל העולם, צרפתים, רוסים, בריטים, ספרדים, אמריקאים, ישראלים וסורי אחד שמצא נחמה בין שכניו מדרום.
והם מציצים במחבת בסקרנות, כל אחד מהם מביט בלביבות ולוחש בשפת אימו שם. השני מהנהן ואז מגיע התרגום. כל אחד אומר בגאווה מה הלביבות החמות שלנו מזכירות לו וממהר לזלול אחת. תפוחי האדמה פוגשים בשמחה את השמן החם וכך גם חברינו, מתחבקים, מחליפים מילים, רעיונות וצחוק. למרבית חברינו זה היה החנוכה הראשון והסקרנות הייתה גדולה. אמנם חגגנו נר חמישי אבל אני עם חוקים לא מסתדרת וכך בטקסיות ובהתרגשות גדולה של ילדה קטנה הדלקתי את כל הנרות, בליווי זיופים וצחוק.
בכל רגע נתון היו בדירתנו הקטנה שש שפות מדוברות. ואיש שואל את שכנו לפירוש מילה אחת ואישה מצביעה ומסבירה לשכנתה. ושלום. שלום שוכן בין חברינו מכל קצוות תבל. כוס נשפכת ומפיות עפות, הוא ממשיך לנשנש והיא מסדרת סביבו. הלביבות נגמרו ובמקומם הגיעה הגרסה הצרפתית לסופגנייה "בנייה". המוזיקה התנגנה ומבחוץ נראה הבהוב אורות הכריסמס. האור של חנוכייה גדולה מבקבוקי זכוכית שהדלקנו במעגל בינלאומי האירה מבפנים באור גדול ועטפה את כולנו בחום שנשאר גם אחרי שהתפזרו החברים וכבו הנרות.
בים החושך שפוקד אותנו, האור חשוב יותר מתמיד. הדליקו נר, הדליקו שניים. הביטו לחבריכם בעיניים, תאכלו, תשתו, תצחקו ושתמיד תזרחו מאהבה. האור מאיר למרחקים הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו מדמיינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה